Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Metsi'a

Daf 81b

עַד דַּאֲתָא – אִגְּנִיב. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא חַיְּיבִינְהוּ. אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב פָּפָּא: הָא שְׁמִירָה בִּבְעָלִים הִיא! אִכְּסִיף. לְסוֹף אִיגַּלַּאי מִילְּתָא דְּהַהִיא שַׁעְתָּא שִׁכְרָא הֲוָה שָׁתֵי.

Traduction

Before he came back it was stolen. They came before Rav Pappa, who deemed them liable to pay. The Sages said to Rav Pappa: This is a case of safeguarding with the owners. Rav Pappa was embarrassed. Ultimately it was discovered that at that time the cloak owner was drinking beer and not baking, and therefore this was not a case of safeguarding with the owners.

Rachi non traduit

עד דאתא אגניב. בלא פשיעה וחייבינהו משום גניבה דשומר שכר:

הָנְהוּ בֵּי תְרֵי דַּהֲווֹ קָא מְסַגּוּ בְּאוֹרְחָא, חַד אֲרִיךְ וְחַד גּוּצָא. אֲרִיכָא רְכִיב חֲמָרָא וַהֲוָה לֵיהּ סְדִינָא, גּוּצָא מִיכַּסֵּי סַרְבָּלָא וְקָא מְסַגֵּי בְּכַרְעֵיהּ. כִּי מְטוֹ לְנַהֲרָא, שַׁקְלֵיהּ לְסַרְבָּלֵיהּ וְאוֹתְבֵיהּ עִילָּוֵי חֲמָרָא, וְשַׁקְלֵיהּ לִסְדִינֵיהּ דְּהָהוּא וְאִיכַּסִּי בֵּיהּ. שַׁטְפוּהּ מַיָּא לִסְדִינֵיהּ.

Traduction

The Gemara relates: An incident occurred with these two people who were going on the way, one of whom was tall and one of whom was short. The tall one was riding on a donkey and he had a sheet. The short one was covered with a woolen cloak [sarbela] and was walking on foot. When the short one reached a river, he took his cloak and placed it on the donkey in order to keep the cloak dry, and he took that tall man’s sheet and covered himself with it, and the water washed away his sheet.

Rachi non traduit

סדינא. של פשתן ואין מים מכבידין אותו כל כך:

סרבלא. גלופקרא שקורין קו''ץ והוא של צמר והרבה מים נבלעין בו ומכבידין אותו לפיכך פשט הסרבל ונתכסה בסדין:

אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, חַיְּיבֵיהּ. אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרָבָא: אַמַּאי? שְׁאֵלָה בִּבְעָלִים הִיא! אִכְּסִיף. לְסוֹף אִיגַּלַּאי מִילְּתָא דִּבְלָא דַּעְתֵּיהּ שַׁקְלֵיהּ, וּבְלָא דַּעְתֵּיהּ אוֹתְבֵיהּ.

Traduction

The tall man came for judgment before Rava, who deemed the short man liable to pay for the sheet. The Rabbis said to Rava: Why did you deem him liable to pay? This is a case of borrowing with the owners present. Rava was embarrassed. Ultimately, it was discovered that the short man took the sheet without the tall man’s knowledge and placed it back without his knowledge, and therefore this was not borrowing, but theft.

Rachi non traduit

שאלה בבעלים היא. שבשעת השאלה היה המשאיל במלאכתו של שואל ונשא סרבל שלו על חמורו ומעביר לו על אמת המים:

הָהוּא גַּבְרָא דְּאוֹגַר לֵיהּ חֲמָרָא לְחַבְרֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: חֲזִי, לָא תֵּיזוֹל בְּאוֹרְחָא דִּנְהַר פְּקוֹד דְּאִיכָּא מַיָּא, זִיל בְּאוֹרְחָא דְנַרֶשׁ דְּלֵיכָּא מַיָּא. אָזֵיל בְּאוֹרְחָא דִּנְהַר פְּקוֹד וּמִית חַמְרָא. כִּי אֲתָא, אָמַר: אִין, בְּאוֹרְחָא דִּנְהַר פְּקוֹד אֲזַלִי, וּמִיהוּ לֵיכָּא מַיָּא.

Traduction

The Gemara relates that there was a certain man who rented a donkey to another. The owner said to the renter: Look, do not go on the path of Nehar Pekod, where there is water and the donkey is likely to drown. Instead, go on the path of Neresh, where there is no water. The renter went on the path of Nehar Pekod and the donkey died. When he came back, he said: Yes, I went on the path of Nehar Pekod; but there was no water there, and therefore the donkey’s death was caused by other factors.

אֲמַר לֵיהּ רָבָא: מָה לֵיהּ לְשַׁקֵּר, אִי בָּעֵי אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא בְּאוֹרְחָא דְנַרֶשׁ אֲזַלִי. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: ''מָה לִי לְשַׁקֵּר'' בִּמְקוֹם עֵדִים – לָא אָמְרִינַן.

Traduction

Rava said: The renter’s claim is accepted, due to the reasoning of: Why should he lie? In other words, if this man wanted to lie, he could have told the donkey’s owner: I went on the path of Neresh, as the owner instructed. Abaye said to Rava: We do not say the principle of: Why would I lie, in a place where there are witnesses. Since witnesses can be summoned to establish conclusively whether there was water along the path of Nehar Pekod, the reasoning that the renter could have stated a different claim is not employed.

Rachi non traduit

במקום עדים. דאנן סהדי שאין אותו הדרך בלא מים:

''שְׁמוֹר לִי'', וְאָמַר לוֹ ''הַנַּח לְפָנַי'' – שׁוֹמֵר חִנָּם. אָמַר רַב הוּנָא: אָמַר לוֹ הַנַּח לְפָנֶיךָ – אֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵר חִנָּם וְלֹא שׁוֹמֵר שָׂכָר. אִיבַּעְיָא לְהוּ: הַנַּח סְתָמָא, מַאי? תָּא שְׁמַע: שְׁמוֹר לִי וְאָמַר לוֹ הַנַּח לְפָנַי – שׁוֹמֵר חִנָּם. הָא סְתָמָא – וְלֹא כְּלוּם.

Traduction

§ The mishna teaches that if one says to another: Safeguard my property for me, and the other says to him: Place it before me, the second individual is an unpaid bailee. Rav Huna said: If the second individual said to him: Place it down before yourself, he is neither an unpaid bailee nor a paid bailee, and he has no responsibility at all. A dilemma was raised before the Sages: If he said simply: Place it down, without specifying further, what is the halakha? The Gemara attempts to provide an answer from the mishna. Come and hear: If one says to another: Safeguard my property for me, and the other says to him: Place it before me, the second individual is an unpaid bailee. This indicates that an unspecified statement is nothing.

Rachi non traduit

הנח לפניך אינו לא שומר חנם כו'. כיון דאמר ליה לפניך תיב ונטר לך קא''ל:

אַדְּרַבָּה, מִדְּאָמַר רַב הוּנָא: ''הַנַּח לְפָנֶיךָ'' – הוּא דְּאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵר חִנָּם וְלֹא שׁוֹמֵר שָׂכָר, הָא סְתָמָא שׁוֹמֵר חִנָּם הָוֵי! אֶלָּא מֵהָא לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ.

Traduction

The Gemara rejects this inference: On the contrary, one can infer the opposite from that which Rav Huna says: If the second individual said to him: Place it down in front of yourself, it is in this case that he is neither an unpaid bailee nor a paid bailee. This indicates that if he said simply: Place it down, without specifying further, he is an unpaid bailee. Rather, no inference is to be learned from this mishna, as the inferences are contradictory concerning this halakha.

לֵימָא כְּתַנָּאֵי: אִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת בַּעַל חָצֵר – חַיָּיב. רַבִּי אוֹמֵר: בְּכוּלָּם אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו בַּעַל הַבַּיִת לִשְׁמוֹר.

Traduction

The Gemara suggests: Let us say that this matter is the subject of a dispute between tanna’im, as it was taught in a mishna (Bava Kamma 47b): If one brought his items into the courtyard of another with the permission of the owner of the courtyard and they were damaged there, the owner of the courtyard is liable. Rabbi Yehuda HaNasi says: In all cases he is liable only if the owner of the courtyard explicitly accepts upon himself to safeguard the items. That mishna is apparently referring to one who places his items in a yard without specification, and the tanna’im disagreed on the question of liability; it therefore has a parallel application to the case in this mishna.

Rachi non traduit

לימא. [הני] סתמא תנאי היא:

אם הכניס ברשות. משנה היא בפרק שור שנגח את הפרה (ב''ק ד' מז.) בקדר שהכניס קדירותיו ושברן שורו של בעל הבית או הכניס שורו ונגחו שורו של בעל הבית או שהכניס פירותיו ואכלתו בהמתו:

בעל חצר חייב. בנזקו דכי אמר ליה עול עול ואנטר לך קאמר ליה וה''ה הנח סתמא בשוק:

רבי אומר בכולן אינו חייב. דעול ותיב ונטר לך קאמר ליה וה''ה להנח סתמא בשוק:

מִמַּאי? דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן הָתָם אֶלָּא בְּחָצֵר דְּבַת נַטּוֹרֵי הִיא, וְכִי קָאָמַר לֵיהּ ''עַיֵּיל'' – ''עַיֵּיל דְּאִינְטַר לָךְ'' קָאָמַר לֵיהּ. אֲבָל הָכָא, שׁוּקָא לָאו בַּר נַטּוֹרֵי הוּא, ''אַנַּח וְתִיב נְטַר לָךְ'' קָאָמַר לֵיהּ.

Traduction

The Gemara refutes this claim. From where do you know that these cases are parallel? Perhaps the Rabbis there say their opinion only in a courtyard, which can be safeguarded, and therefore when the owner of the courtyard allowed the other to bring his items into the courtyard and said to him: Place them in, what he was saying to him was: Place them in so that I can safeguard it for you. But here, in a market, which is a place where goods cannot be safeguarded, he was actually saying to him: Place it down and sit and safeguard it yourself.

Rachi non traduit

דבת נטורי היא. שאין אדם מכניס דבר לתוכה אלא להשתמר בה דאין טורח בשמירתה:

עול דאינטר לך קאמר ליה. שאין שמירה קשה עלי:

אִי נָמֵי: עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי הָתָם אֶלָּא בַּחֲצֵירוֹ, דִּלְעַיּוֹלֵי רְשׁוּתָא קָא בָעֵי לְמִשְׁקַל מִינֵּיהּ וְכִי יָהֵיב לֵיהּ רְשׁוּתָא לְעַיּוֹלֵי – ''תִּיב וְנַטַּר לָךְ'' קָאָמַר לֵיהּ. אֲבָל הָכָא – ''הַנַּח וַאֲנָא מְנַטַּרְנָא'' קָאָמַר לֵיהּ. דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ ''הַנַּח וְתִיב וְנַטַּר'' קָאָמַר לֵיהּ, אִי לְאוֹתֹבֵה, רְשׁוּתָא בָּעֵי לְמִשְׁקַל מִינֵּיהּ?

Traduction

Alternatively, one can say the opposite: Perhaps Rabbi Yehuda HaNasi says his ruling, that the owner of the courtyard is not liable, only there, in his courtyard, as he requires permission from the owner of the courtyard to enter, and when the owner of the courtyard gave him permission to enter, all he said to him was: Sit and safeguard it. But here, in the market, when he said to the owner of the item: Place it down, he was saying to him: Place it down and I will safeguard it for you. As if it enters your mind that he was saying to him: Place it down and sit and safeguard it yourself, does the owner of the item really require permission from him to put an item down in a public place? In light of these suggestions, there is not necessarily a connection between the two mishnayot.

Rachi non traduit

דאי לאותובי רשותא בעי למישקל מיניה. בתמיה:

הִלְוָהוּ עַל הַמַּשְׁכּוֹן – שׁוֹמֵר שָׂכָר. לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? דְּתַנְיָא: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן וְאָבַד הַמַּשְׁכּוֹן – יִשָּׁבַע וְיִטּוֹל מְעוֹתָיו, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

Traduction

§ The mishna teaches: One who lent to another based on collateral is a paid bailee for the collateral. The Gemara comments: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. As it is taught in a baraita: With regard to one who lends to another based on collateral and the collateral was lost, the lender takes an oath that he was not negligent in his safeguarding, and then he may take his money that he lent him. This is the statement of Rabbi Eliezer, who apparently maintains that the lender took the collateral as proof of the loan, and therefore he is considered an unpaid bailee, who is liable for negligence unless he takes an oath.

Rachi non traduit

ישבע. שלא פשע דשומר חנם הוא עליו דאין אדם נוטל משכונו לגוביינא אלא להיות בטוח במעותיו שלא יוכל לכפור ולעולם שומר חנם הוא עליו שאם אבד. יגבה ממקום אחר:

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: כְּלוּם הִלְוִיתַנִי אֶלָּא עַל הַמַּשְׁכּוֹן? אָבַד הַמַּשְׁכּוֹן – אָבְדוּ מְעוֹתֶיךָ. אֲבָל הִלְוָהוּ אֶלֶף זוּז בִּשְׁטָר וְהִנִּיחַ לוֹ מַשְׁכּוֹן עֲלֵיהֶם, דִּבְרֵי הַכֹּל: אָבַד הַמַּשְׁכּוֹן – אָבְדוּ מְעוֹתָיו.

Traduction

The baraita continues: Rabbi Akiva says that the borrower can say to him: Didn’t you lend to me only based on the collateral? If the collateral is lost, your money is lost. In other words, the collateral was taken as security for the debt. But if he lent him one thousand dinars by means of a promissory note and the borrower left him collateral against the money, everyone agrees that if the collateral is lost, his money is lost. In this case it cannot be claimed that the collateral was held as proof of the debt, as there is a document attesting to the debt. Consequently, it was evidently taken as security corresponding to the loan, which means that if the collateral is lost, the lender loses his money.

Rachi non traduit

אבל הלוהו אלף זוז בשטר והניח לו משכון עליהם דברי הכל אבדו מעותיו. דהא משכון ודאי לגוביינא שקל לגבות הימנה דסתם שטר יש בו שעבוד קרקעות ויש לו מהיכן לגבות ובטוח הוא וגם לכפור אינו יכול דהא קאי שטרא הלכך לאו לזכרון דברים נקטיה:

Tossefoth non traduit

דברי הכל אבד המשכון אבדו מעותיו. פירוש לכך מודה רבי אליעזר משום דהוי שלא בשעת הלואתו וקני משכון ושטר דנקט לאו דוקא אלא לומר דאיירי שלא בשעת הלואתו דכיון שעשה שטר מסתמא לא לקח משכון בשעת הלואה [עד] אחרי כן אבל רישא דפליגי היינו בשעת הלואה ולמאי דמוקי לה דפליגי בדרבי יצחק היה סבור דרבי יצחק איירי אף בשעת הלואה ורבי אליעזר פליג עליה בהא אבל בסיפא דאיירי שלא בשעת הלואה מודה דקני דעיקר קרא דולך תהיה צדקה איירי שלא בשעת הלואה ועל פ''ה דפי' שלהי שבועת הדיינים (שבועות ד' מד. ושם ד''ה מאי) דמשום שטר מודה ר' אליעזר בסיפא דכיון דיש שטר לשם משכון קבל ולא לזכרון דברים בעלמא כמו ברישא תימה דאי ברישא לא נקט משכון אלא לזכרון דברים בעלמא משום דליכא שטרא א''כ אמאי לא יהיה משמט אפילו שוה המשכון כנגד מעותיו כדמשמע בהזהב (לעיל בבא מציעא מט.) דהיכא דלא נקט אלא לזכרון דברים בעלמא דמשמט והתם משמע דאם שוה משכון כנגד מעותיו לכ''ע אינו משמט ועוד אמאי קאמר מתניתין מחוורתא דלא כרבי אליעזר לוקמה בשטר דמודה ר' אליעזר אלא ש''מ דאף ר' אליעזר אינו מודה אלא שלא בשעת הלואה ומיהו יש לתרץ דהלוהו על המשכון משמע בלא שטר ועוד דאי מתני' מיירי בשטר לא הוה פליג ר' יהודה דאמר הלוהו מעות שומר חנם דלא יחלוק ארבי אליעזר ורבי עקיבא ובה''ג דרב יהודאי גאון נמי משמע דסיפא דהלוהו בשטר איירי שלא בשעת הלואה דמוקי הא דאמר רבי יצחק דב''ח קונה משכון היינו דוקא שלא בשעת הלואה אבל בשעת הלואה לא קני היינו דוקא בשטר דכיון דאיכא שטרא לא סמיך אמשכון אלא אשטרא אבל בלא שטר אפילו בשעת הלואה קני והוי שומר שכר ושלא בשעת הלואה הוי שומר שכר אע''ג דאיכא שטרא דודאי אמשכון סמיך וא''כ סיפא דהלוהו בשטר איירי שלא בשעת הלואה דבשעת הלואה לא איבד מעותיו דאשטר סמיך ומה שר''ל דהיכא דליכא שטר קני אפילו בשעת הלואה לא מטעם דר' יצחק דקרא לא איירי אלא שלא בשעת הלואה אלא קני מדשמואל וסברי דהלכה כשמואל ואין הלכה כרב יוסף:

אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן – שֶׁמִּשְׁכְּנוֹ בִּשְׁעַת הַלְוָאָתוֹ, כָּאן – שֶׁמִּשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַלְוָאָתוֹ.

Traduction

The Gemara refutes this suggestion: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, it is not difficult. Here, the baraita is referring to a case where the lender took his collateral at the time of his loan, and therefore the collateral served as proof of the loan, whereas there, the mishna is referring to a case where the lender took his collateral later, not at the time of his loan, to enhance his ability to collect payment. In this latter case, the collateral is clearly security for the money, and therefore he is considered a paid bailee.

Rachi non traduit

כאן שמשכנו בשעת הלואתו. קאמר ר' אליעזר שומר חנם ומתני' כשמשכנו שלא בשעת הלואתו אלא לאחר זמן כשתבעו מעותיו בב''ד ולא שילם ומשכנו על פי בית דין דההוא ודאי לגוביינא שקליה:

וְהָא אִידֵּי וְאִידֵּי,

Traduction

The Gemara raises a difficulty: But don’t both this and that, the mishna and the baraita,

Tossefoth non traduit

והא אידי ואידי הלוהו על המשכון קתני. משמע דמלוה חבירו על המשכון משמע בשעת הלואה ותימה דבפרק השולח (גיטין לז. ושם ד''ה שאני) קאמר תנן המלוה את חבירו על המשכון והמוסר שטרותיו לב''ד אינו משמט ומפ' התם דהמלוה על המשכון אינו משמט משום דקני ליה מדר' יצחק והא לא קאמר רבי יצחק אלא שלא בשעת הלואתו ועל המשכון משמע דאפילו בשעת הלואתו אינו משמט ויש לומר דכיון שלא בשעת הלואה קני ליה לגמרי מדרבי יצחק בשעת הלואה נמי דליכא קנין אלא שעבוד אלים שעבודיה ליחשב ולא של אחיך בידך וכן בפרק כל שעה (פסחים ד' לא:

ושם ד''ה בדר''י) גבי ישראל שהלוה לנכרי על חמצו עובר עליו משום דרבי יצחק כדאמרינן התם התם נמי כיון דשלא בשעת הלואה קני אהני שעבודיה בשעת הלואה ליחשב כשל ישראל וכן נכרי שהלוה לישראל על חמצו אי לאו דנכרי מישראל לא קני לא היה נאסר אף משכנו בשעת הלואתו דלא קני כיון דשלא בשעת הלואה הוה קני בשעת הלואה נמי הוה אלים שעבודיה דנכרי שלא יצטרך לבערו ואף על גב דהוי דישראל וקרינא ביה שלך מ''מ מדאפקיה קרא מלא ימצא לא מחייב אלא כשמצוי לו לגמרי וכיון דאלים שעבודיה דנכרי לא חשיב מצוי והכי נמי אמרינן בפרק קמא דפסחים (ד' ו. ושם ד''ה יחד) יחד לו בית אין זקוק לבער אע''ג דחשיב לגמרי כשל ישראל כיון דקבל אחריות מ''מ כיון דיחד לו בית אינו מצוי אצלו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source